And Now, In Color

המיקס של היום הוא תשובה לאחיו מהפרק הקודם. ההוא דיבר על מוזיקה בשחור-לבן, וזה של היום יעסוק בצבע.

אפשר היה לקחת את הרעיון הזה להרבה כיוונים, אני בחרתי לחקור באמצעותו את סצינת האינדי-שקשה-לקרוא-לו-אינדי-כי-הוא-מופק-טוב-מדי.

אכן, הז'אנר שהתחיל כתנועה מוזיקלית עצמאית ודלת אמצעים, התפתח עם השנים וצבר קהל נאמן בכל העולם. הרבה לייבלים משמעותיים קמו, והראו לאמנים שיש לאן לשאוף.

עדיין מדובר בהתרחשות שנמצאת בשוליים של התעשייה, והרחק מהכסף הגדול, אבל עם האמצעים שקיימים היום, פלוס הרבה כישרון ויצירתיות, ניתן להגיע לתוצאות מרשימות.

אז הרי לפניכם אסופה של הפקות יצירתיות ומרהיבות שכאלה. מה שנותן להן את הצבע מבחינתי הוא הבחירה להתבסס פחות על גיטרות ופסנתרים בעיבוד, ולחלופין לעשות שימוש חכם ומרענן בשכבות של כלי נשיפה, כלי קשת ומקהלות, לצד אלקטרוניקה עדינה, או "השפעות של אלקטרוניקה" – ברמת הנגינה ועיצוב הסאונד.

מעניין לציין שעל אף העושר העיבודי, ועל אף האנרגיות הגבוהות, מרבית השירים פה עוסקים דווקא בכאב ובקושי. אבל אנחנו לא ניתן לזה לקלקל לנו את הכיף, הא?

להאזנה:
https://anchor.fm/dan-carpman/embed/episodes/And-Now–In-Color-e2ts87

1. Patrick Watson – Beijing [00:00]
          Wooden Arms 2009

2. Sufjan Stevens – Chicago [03:52]
          Illinoise 2005

3. Why? – January Twenty Something [09:38]
          Eskimo Snow 2009

4. Andrew Bird – Fake Palindromes [11:54]
          Andrew Bird & The Mysterious Production of Eggs 2006

5. Beck – Chemtrails [14:43]
          Modern Guilt 2008

6. MGMT – Of Moons, Birds & Monsters [18:46]
          Oracular Spectacular 2007

7. Tortoise & Bonnie 'Prince' Billy – Thunder Road [23:17]
          The Brave and the Bold 2006

8.  St. Vincent – Laughing With A Mouth of Blood [29:15]
          Actor 2009

9. Radical Face – Winter Is Coming [32:12]
          Ghost 2007

10. Broken Social Scene – World Sick [36:22]
          Forgiveness Rock Record 2010

11. Portugal. The Man – 1989 + Our Way [41:55]
          Censored Colors 2008

4 תגובות

  1. Don't stop till you get enough.

  2. Chemtrails – שיר ענק, שכחתי עד כמה. החביב עלי מהאלבום הוא "גאמה ריי", אבל בשיר הזה יש משהו אוירתי, קסום הזוי מרחף שכזה.
    והקטע של התופים בסוף כל כך מרפרר לביטלס.
    יישר כח.

  3. מצוין, יא קרפמן.

  4. אני פעם ראשונה פה, ואני רוצה לומר ראשית תודה, ושנית שהקטעים יפים לאללה.

כתיבת תגובה